ויוקה הוא מושג בסיסי בפילוסופיה ההינדית, במיוחד במסורות של וודנטה, הוא יכולת ההבחנה בין הטבע האמיתי (נצחי) לבין הטבע החולף (זמני). הבחנה זו אינה רק הבנה אינטיליקטואלית אלא ראייה, חוויה ותובנה רוחנית עמוקה המשנה את כל הווייתו ופעולותיו של האדם. 

בהקשר הפילוסופי, ויוקה חיונית מכיוון שהיא מתייחסת ישירות לבעיית הסבל והאשליה האנושית. לפי וודנטה, הסיבה העיקרית לסבל היא אבידיה, או בורות לגבי הטבע האמיתי שלנו. ויוקה (הבחנה) היא הכלי או הדרך שדרכו אנו חותכים את הבורות הזו, מזהים את הטבע החולף של המחשבות, הרגשות והעולם החומרי שלנו, ורואים את המציאות הקבועה, הבלתי משתנה, של העצמי, או האטמן. טקסטים וודנטים מדגישים כי ויוקה עוסקת לא רק בהבנה אינטלקטואלית אלא גם בהפנמה והכוונה לחיות על פי הבנה זו. לדוגמה, לפי הכתבים של אדי שנקרה, ויוקה מתוארת ככתר היהלום של החוכמה המאפשר למחפש להבחין בין החולף לנצחי.

​

ברמה המעשית, ויוקה כרוכה בקבלת בחירות המתאימות לערכים העמוקים ביותר שלנו ולמטרות הרוחניות של האדם, במקום להיכנע לרצונות רגעיים או ללחצים חברתיים. מדובר בבחירת פעולות בכל פעם מחדש המובילות לרווחה ארוכת טווח ולצמיחה רוחנית ולא לסיפוק חושי רגשי זמני. ויוקה קשורה לחיים אתיים. על ידי הבחנה בין נכון לרע, לא בהתבסס על נורמות חברתיות אלא על בסיס הבנת העקרונות הרוחניים האוניברסליים, אנשים יכולים לחיות חיים המתואמים בהרמוניה עם חוקי היקום. בתרגולי מדיטציה, ויוקה משמשת להתבוננות בתודעה ולהבדיל בין המתבונן (העצמי האמיתי) מהמחשבות או התחושות הנצפות, הנראות כתופעות חולפות בתודעה. תרגול זה מסייע בניתוק מההזדהות עם הגוף והתודעה, המוביל למצבים עמוקים יותר של מדיטציה ובסופו של דבר לשחרור (מוקשה) או הארה.

המטרה הסופית של תרגול ויוקה (הבחנה) היא להשיג שחרור ממעגל הלידה והלידה מחדש (סמסרה). זה מושג לא רק באמצעות הבנה תיאורטית אלא דרך חיים המשקפים בעקביות את ההבחנה הזו. וכרוך ביישום בכל רגע נתון הבחנה במחשבות, במילים ובמעשים שלנו.