חניכה | אמנות אבודה

נתיב הידע

חקר העצמי ונתיב הידע להתעוררות והיזכרות עצמית

השלב השלישי בהתפתחות התודעה האנושית על פני כדור הארץ מתאפיין בהכרת העצמי, ובכוח לבחור ולהחליט באופן עצמאי ובודד. אנשים בשלב זה מסוגלים לעשות החלטות מודעות, ולהשתמש בחשיבה הגיונית, אנליטית וביקורתית לפיתוח תפיסות, רעיונות, משמעויות, עקרונות ומערכות של אמונות. בשלב זה של תודעה, נוטים לשכוח שאנו חלק ממשהו גדול יותר ולחוות את עצמנו כנפרדים מהסביבה, עם תחושה חזקה של "אני" ו"שלי", ובעולם שבו קיימת הבחנה ברורה בין "טוב" ל"רע". אנשים ברמה זו מרבים להיות עסוקים במחשבותיהם על העולם, ולחוות את חייהם כאילו הם חולמים חלום עמוק, תוך כדי שהם רואים את עצמם כגופים בעלי שם בעולם מלא סכנות, אשר עליהם לנווט בו באופן אינדיבידואלי ולהשיג הישגים.

לשם קיום ותמיכה ברמה זו של תודעה, הנפש עוברת דרך "מעטה השכחה" או "מעטה הבלתי ידוע", אשר מנתק אותה מהמקור האינסופי והאחדות ומאפשר לה לחוות את עצמה כישות נפרדת בסביבה קרה ואוינת. שימוש בפחד ואי וודאות על הלא נודע תורם לחוויה של נפרדות עמוקה. כאשר הנפש מוכנה לצעד הבא בהתפתחותה ולעבור לשלב התודעתי הבא, היא מתחילה לקבל תזכורות וסימנים לבחירות המבוססות על אהבה ללא תנאים במקום מתוך פחד, מה שמאפשר לה לשבור את "מעטה השכחה" ולהתקדם לצפיפות התודעתית הרביעית.

בשלב הרביעי של התפתחות התודעה, ישנם רוב התכונות מהשלב השלישי, אך כעת הישות מתמקדת באחת משתי דרכים מנוגדות של קיום. אלו הדרכים מפרידות בין שתי אסטרטגיות שונות להכוונת האנרגיה האישית - אחת המתמקדת באהבה עצמית והשנייה באהבה כלפי אחרים:

שירות לעצמי - פועלים למען האינטרסים האישיים כאילו הם עדיפים וחשובים יותר מאלה של אחרים.
שירות לאחר - פעולות ומחויבות לטובת האחר, נתפסת כעדיפה וחשובה יותר מהאינטרס האישי.

כל אחת מהדרכים מובילה לפיתוח שונה של התודעה. הדרך של שירות לעצמי מעודדת גישות של תחרותיות, רצון להשגת מעמד ושלטון, ונוטה להינתן לחמדנות ופחד. לעומת זאת, הדרך של שירות לאחר מתמקדת בהטבת הכלל ומתאפיינת באהבה, שמחה, ומחויבות לערכים פרוגרסיביים ואידיאליסטיים.

בסופו של תהליך, ישויות בשלב התודעה הרביעי מגלות שהן נתקלות במגבלות של שני המצבים ומבינות שעליהן למצוא איזון חדש. אלו שהתמקדו בשירות לעצמם מגלים את החשיבות שבלתת כדי לקבל, ואלו שהקדישו את עצמם לשירות לאחר מבינים שיש צורך לקבל כדי להמשיך לתת, מפני שאי אפשר להמשיך לתת ממשאב פנימי מוגבל ללא לקחת מאחרים.

מטרת השלב הרביעי היא להבין ולחוות את הקיצוניות שבקוטביות ולקבל את ההחלטה למצוא איזון חדש. ברגע שהישות מגיעה להחלטה זו, היא מתקדמת לשלב החמישי של התודעה, שבו היא מצליחה לאזן את הקוטביות בתוכה.

בשלב החמישי של התפתחות התודעה, ישויות ממשיכות לחוות את הקוטביות בין שירות לעצמי לבין שירות לאחר, דומה לחוויה בשלב הרביעי. עם זאת, הן מודעות כעת לחשיבות שבמציאת איזון טוב יותר בין שני הקצוות על ידי התמקדות בקוטב ההפוך. ההבנה הזו בדרך כלל מתפתחת לאחר חוויה של סבל משמעותי, שמניע את התודעה לחפש איזון.

שירות לעצמי - הישות לומדת להעניק לאחרים כדי לאפשר את המשך הקבלה.
שירות לאחר - הישות לומדת לקבל מאחרים כדי להמשיך ולתת.

בסופו של תהליך, ישויות בשלב התודעה החמישי מתחילות למצוא איזון ביניהן ולא להיתפס כנפרדות או מבודדות. הן מתקרבות להכרה של יחידות פנימית, ולקחת החלטה להתקדם ממצב של "אני ואחר" לתודעה מאוזנת ואחידה.

המעבר מהתודעה בשלב השלישי לרביעי נחשב לתהליך המאתגר ביותר, משום שדורש שינוי משמעותי בתפיסת העולם. לעומת זאת, המעבר מהשלב הרביעי לחמישי הוא יחסית פשוט יותר, מאחר שהישויות כבר החלו את מסע האיזון וההבנה של הקוטביות בין שירות לעצמי לשירות לאחר.

כשמתקדמים עוד יותר בדרך ההתפתחות של התודעה, החלוקה בין נטייה לעזור לעצמנו לבין נטייה לעזור לאחרים מתמוגגת ואינה רלוונטית יותר. לא משנה איזה גישה נבחרה בשלבים הקודמים של התודעה, בשלב זה היא נמסה. זאת מכיוון שבשלב השישי של התודעה, מתגבשת ההכרה שכולנו מחוברים ואיננו נפרדים, ולכן זהו השלב הראשון שבו מדובר ב"תודעת האחדות". תודעה זו מאופיינת בקבלה מלאה ואהבה חסרת תנאי של המציאות ובהיכנעות לזרם החיים. בשלב זה של התודעה, הישות נמצאת בשלב הגבוה ביותר בו ניתן לחוות את העצמי בגוף פיזי. לאחר מכן, חווית התודעה בגוף פיזי אינה אפשרית ללא שינוי משמעותי ברמת התודעה.

ההוויות בשלב זה מבינות שמה שקורה לאדם אחד, קורה גם לכולם, ולהיפך. התפתחות תודעה זו מביאה להכרה שההבחנות והנפרדות הן תוצר של המחשבה בלבד, וכשמתמקדים בלב ובשקט הפנימי, מתגלה האחדות והנצחיות של הכול. ככל שאנשים מתקדמים בשלבים אלו של התודעה, הם מוצאים פחות צורך להשפיע על העולם או לדבר, חווים נפרדות פחותה מהגוף והמחשבות שלהם ומהווים בעולם. זהו השלב בו הישות מזהה מחדש את עצמה באופן האמיתי ואת האשליה שבקיומה. מרגע זה, ההוויה לא יכולה לחזור לשלבים נמוכים יותר של תודעה ולחוות רגשות כמו פחד או כעס באותה עוצמה; אלו הופכים להיות תחושות עוברות.

בעבר, בעיקר מנהיגים רוחניים מהמזרח, כמו גורואים ומאסטרים, היו מגיעים לשלבים אלו של התודעה. אולם, כיום ישנם מיליונים אשר חווים רמות אלו של תודעה, ולא תמיד ניתן לזהות אותם בקלות.