אדוויטה וודנטה היא אסכולה לפלוסופיה הינדית במסורת הודנטית המלמדת אי שניות או אי הפרדה בין הנושא לאובייקט, הצופה לנצפה. הפילוסופיה מבוססת על האופנישדות והפרשנויות של חוקרים בולטים ונוסדה על ידי אדי שנקארה במאה ה-8. הרעיון המרכזי מבוסס על ההארה של גאודפדה שהיה הגורו של גווינדה בהגוואטפדה ולאחר מכן גווינדה היה הגורו של אדי שנקארה. לאחר ההארה של גאודפדה הוא סיפר כי לפי תפישתו הקיום הוא אג'טיוואדה כלומר אשליה, והבראמן (האחד הנצחי והעצמי המוחלט). בראמן הוא המציאות המוחלטת והעולם הנראה הוא אשליה מבוססת חומר ואילו המחשבות הן אשליות של פרי הדעת כלומר המחשבות מבוססת אנרגיה בכך שמחשבות קודמות לחומר ואילו התודעה, המתבונן קודם למחשבות והוא העצמי המוחלט האחד, הבלתי ניתן לחלוקה. האדם שמבין את תורת אדוויטה וודנה ואת אי השניות משיג את הגביע הקדוש שמתואר בדתות ובמסורות השונים ומשיג שחרור מסבל העולם. האדם מתעורר לעצם טבעו האמיתית האלמותי וחווה את העולם כשווה ללא נקודת מבט אישית בתור "אני" העושה את הדברים אלה הדברים נעשים, כל מה שצריך לקרות יקרה, וכל מה שלא צריך לקרות לא יקרה. ואילו הפרשנות של האדם לאירועים החיצוניים בחיו בין אם זה למחשבות, לגירויים החיצוניים ולאירועים מבוססי זמן מרחב גורמת לו להנאה ולסבל. שחרור באמצעות הדעת והראש מושג באמצעות נתיב הידע והסרת הבורות ומעטה השחכה הנקרא באסכולה זו כג'נאנה (ידע, תובנה). במהלך חיו של האדם יגיע נקודה בזמן מרחב בו הוא ישיג תובנה אחת ויחידה בה הוא מבין אחת ולתמיד כי הוא עצמו בראמן, העצמי האחד והעולם הוא רק חלום מיני רבים. 

 

במסורת זו נוטים לתאר סיפור בו בשל הבורות שלנו כבני אדם אנו נוטים לראות נחש אלא שלמעשה בסך הכל מדובר באשליה ומדובר על חבל אשר מונח בחושך בו החבל הוא המציאות המוחלטת.

 

מעגל החיים והמוות ולידתה של הנשמה

בשל ההזדהות המוטעת שלנו אנו לא רק שמדמים את המחשבות שלנו למי שאנחנו באמת אנו מדמים גם לנשמה הפרטית שלנו (הג'יווה לפי מסורת זו) כמי שאנחנו באמת. ואדוויטה גורסת את הזהות הזאת גם כן כדמיון ובדיה וכי אנחנו כבר אותו בראמן מאוחד. הנשמה היא הזהות האינדיוודואלית הראשונית אשר מתעוררת בעצמי ובבראמן אשר חווה את עצמה נפרדת מעצמה וחווה את העולם והקיום כרבים. כך מתחיל מעגל הלידה והמוות עד שמתעוררת באדם בערה מוחלטת לדעת את עצמו ולהתעורר באמת לטבע שלו ולהשיג מוקשה (שחרור). כל נשמה ממשיכה על מעגל החיים והמוות עד לאיזון הקארמה והשגת השחרור, וכמו שמצויין במסורות אחרות תיקון החטא הגדול או השגת תודעת המשיח.  

 

בגלל שאנו תלויים בתודעה ובדעת שלנו ובהזדהות האגואית עם ה"אני" בתרבות המודרנית אנו תלויים בהזדהות שלנו לחלוטין ולא מסוגלים לשחרר את האחיזה בראש על מנת לתפוס את ברהמן או המציאות המוחלטת החבוייה בכולנו כאשר אנו נמצאים בדממה מוחלטת אשר מושג ניצוץ שלה בשימוש בחומרים פסיכואקטיביים כדוגמאת פטריות הזייה המכילות פסילוסיבין וחומרים משני תודעה אחרים אשר מאפשרים לנו לחוות "מוות אגו" להשגת הצצה למציאות זו. ברהמן הוא האמת היחידה, העולם הוא אשליה, ובסופו של דבר אין הבדל בין ברהמן לבין העצמי האישי (הנשמה).