זמן הוא אשליה, כמה פעמים יצא לנו לעשות משהו שאנחנו נורא אוהבים, והיינו שקועים עד כדי כך שעברו כמה שעות בלי שבכלל שמנו לב. איך זה יכול להיות שמבחינתנו עברו כמה דקות בודדות אך השעון מראה אחרת. האם תפיסת הזמן היא עובדה גמורה או משהו שנחווה ומשתנה אצל כל אדם לפי הפוקוס וצומת הלב שלו?
למה אצל אדם מסויים הזמן יכול לעבור מהר יותר ואילו אצל אדם אחר דקה היא נצח? זאת האינדיקציה הראשונה שלנו לכך שחווית הזמן שאנו חויים בגוף משתנה מאדם לאדם. האם זמן הוא יחסי?
הגוף והתודעה האישית שלנו מוגבלים בזמן, ונעים במרחב, בין עבר, הווה, עתיד. לא אנחנו.
אנחנו, מי שאנחנו באמת, היא התודעה האחת המוחלטת. בתרבויות שונות כונה בשמות שונים: העצמי, בראמן, המתבונן, אלוהים, האלוהות, האחדות, העצמי הגבוה המוחלט, היקום או התודעה האונבירסלית.
יש רק אחד מאיתנו כאן. הדימוי הזה של רבים קיים רק במוח ובתודעה היוצרת. שחווה את עצמה בתור : "אני".
ברגע שנוצר הפיצול הזה של "אני". נוצר במקביל ההכרה הזאת ב"אחרים". כאן התודעה הצטמצמה (כמו המונחים אור אינסוף, והצמצום הגדול) ומתחילה מחדש את ההתעוררות שלה במסע שלה לגלות שוב מי היא באמת. שברמות הנמוכות יותר מתרחשות בחומר ובגלגולים בחליפה בתור "גוף" שיכולה להכיל את התודעה (או הנשמה)
התודעה המוחלטת הזאת נמצאת מעבר לגוף ולמודעות האישית שלנו של "אני" העצמי האינדיבידואלי שמתפתח מילדות. ברגע שנפסיק את הפוקוס מהגוף הזה והזיכרון והמחשבה של מי אנחנו חושבים שאנחנו, אנחנו יכולים לנוע בזמן ובמרחב.
אנו עושים זאת בכל לילה כשאנו ישנים. אנחנו נרדמים ולפתע קמים, לאן נעלמה תחושת הזמן הזאת של 8 שעות שינה? מה זאת המודעות הזאת לגוף שגורמת לנו לחוות את הזמן ואילו כשאין מודעות לגוף התחושה נעלמת? תראו סרט במשך 3 שעות ולא תשימו לב כמה זמן עבר. קראו ספר מעניין או יותר פשוט, שחקו במשחק שאתם נורא אוהבים ותראו כמה אתם תבקשו רק עוד קצת זמן.
אילו תישארו בתור המתבונן ואותה תודעה מוחלטת תוכלו לראות כיצד עוברים ימים שלמים בהם אתם מודעים לתודעה ולגוף שלכם ושומרים על דממה מוחלטת, תגלו כיצד הגוף פועל מעצמו ואתם רק מתבוננים עליו מבחוץ. אתם אינכם מושפעים ממנו ואתם שום דבר שאתם יכולים לתפוס אפילו לא את עצמכם. אתם התפיסה עצמה מעבר לכל דימוי, תיאור, מחשבה או הזדהות.
כך מתארים מורים רוחניים רבים בתורות האדוויטה אשר מתרגלת את הדרך הישירה לחוויה של העצמי והמתבונן הזה. בו אין נפרדות והכל אחד ואנחנו מה שאנחנו תופסים, ושום דבר מהדברים יחד.
שיטות שונות של פסיכותרפיה מאפשרות לגשת לתוך העצמי או התודעה שלנו ולנוע מעבר לחלק המודע לתת מודע. תת מודע עמוק יותר ממה שעוסקת הפסיכולוגיה משום שהיא מאמינה שאם ניגשים לחלקים האלה של תודעה קורים דברים מוזרים והיא מעדיפה לא להתעסק בחלקים עמוקים אלו. בעזרת שיטות אלו ניתן לגשת ברגסיה לחיים קודמים ולנוע בזמן ובמרחב בתור תודעה אחרת. זהות "אני" אחרת. וחלקים ניגשים גם לחלקים העמוקים יותר של התת מודע שנקרא תת המודע האוניברסלי שהוא שם אחר למי אתם באמת. וניתן להתעורר גם באמצעות שיטות אלו לחדי הבחנה.
Comments