מעט על המסע שלי (חלק א')

אדבר מעט על המסע שלי והדרך שלי להתעוררות. אז כפי שחלקכם בוודאי כבר יודעים התחלתי לראשונה להתעניין בכל עניין הרוח הודות לכך שנחשפתי לחומרים של דולורס קאנון. לאלו שלא מכירים, בשנות ה60 המאוחרות, בתקופה שלא הייתה כלל מודעות לכל עניין הגלגולים הקודמים והניו אייג' הפופולאריים כיום (שלמעשה היה רק בהתהוות וחשיפה) דולורס ובעלה ג'וני ששירת אז בחייל הים, גילו עניין משותף לתחום ההיפנוזה. הם לא היו בעלי הסמכה מקצועית אלא השתמשו בטכניקות בסיסיות שהיו זמינות לאותה תקופה. הם הציעו לחברים ומכרים סיוע בהפסקה של עישון או ירידה במשקל, וכך הסיפור התגלגל לזה שרופא הבסיס של ג'וני חשב שטיפול שכזה לא יכול להזיק לאחת החיילות שסובלת מבעיות בריאותיות. מה שהם לא ידעו הוא שהמפגש עם אותה בחורה יקבל תפנית אחרת לגמרי.

במקום מפגש פשוט, טכניקות בסיסיות והיפנוזה קלה, הבחורה שקעה למצב מדיטטיבי עמוק, והחלה לתאר איך חייה נראים בתור בחורה צעירה באמצע שנות 1800. היא החלה לתאר איך נראים חיי היום יום, הרחובות, הלבוש והאוכל, ולפתע לגבש זהות וצורת דיבור אחרים לגמרי. במהלך המפגש אותה בחורה המשיכה לתאר 4 חיים קודמים אחרים בניהם חיים באימפריה הרומית, אירופה של ימיי הביניים, חיים פרימיטיביים בתקופה הפרהיסטורית, וחיים באטלנטיס בהם תיארה טכנולוגיות מתקדמות ופרקטיקות רוחניות, יחד עם נפילת אטלנטיס. הסיפור המלא ואת ההתחלה של דולורס תוכלו למצוא בספר "Five Lives Remembered: Cannon, Dolores".

כעבור תקופה בהם הילדים עזבו את הבית, דולורס חזרה לעסוק בהיפנוזה והסקרנה לחקור מה עוד היא תוכל לגלות. דולורס ראתה את עצמה בתור החוקרת והמדווחת, היא הייתה אוספת מידע מתוך אותם אלפי מפגשים ומארגנת אותם לפי נושאים וסדר התפתחותי החל מנושאים פשוטים כמו חיים קודמים עד לתקשורת עם מקור הבריאה כולה, כולם שיתפה בספריה השונים. היא גילתה עניין רב בשחזור ידע אבוד, והרחבת ההבנה שלה על טבע התודעה והקיום עצמו. בשנים הראשונות אף הוצאה לאור לא הייתה מוכנה להתקרב ולפרסם את הספרים שלה אז היא פתחה הוצאה לאור בעצמה והחלה לשתף את הסיפורים והמפגשים שלה.

המסע שלה הביא אותה לחקור מעגלי תבואה, זמן אבוד ומקרי חטיפה של חוצנים, תקשורת עם גזעים וכוכבים אחרים, מפגשים לחיים בתקופת ישו, תקשורת עם נוסטרדמוס ופענוח הנבואות שלו, חקר מימדים מקבילים ועוד. נושאים מעוררי פליאה וסקרנות על פני 19 ספרים ו50 שנות קריירה. דולורס המשיכה הלאה ונפטרה בשנת 2014.

וכאן הסיפור שלי התחיל, שנת 2013 מאז הפליטה שלי מהצבא מסיבות רפואיות (דיכאון). כעבור חצי שנה של בטלה בבית ואז מועדפת, החלטתי לקחת עבודה רגועה בה אוכל לשבת בשקט וללמוד מעט בזמני החופשי. התחלתי ללמוד ולעסוק במוזיקה, (גילתי שזה לא בשבילי) ועברתי ללמוד מעט על שוק המניות, הקמת עסקים, מכירות באינטרנט, בניית אתרים ועוד (בקיצור לעשות כסף). חשבתי שעכשיו זה זמן ללמוד ולפתח את עצמי ושמדובר בהשקעה לטווח ארוך. באותם שנים התכנים ביוטיוב היו נגישים יותר מתמיד ללא צנזורה, והייתה מלאה ב"תאוריות קונספירציה" שונות. כך שנחשפתי ביתר קלות לתכנים כמו; "איך כסף עובד", עד לסרטים דוקומנטריים על "מי שולט בכדור הארץ ואיך הגענו למצב שאנחנו בו היום".

מתוך ייאוש ותסכול עמוק, חשבתי אולי אני מפספס משהו? מה הם מבינים שאני לא. לפתע נתקלתי בהרצאות ובסיפורים של אישה מבוגרת חביבה בשם דולורס קאנון, שסיפרה ש"התת המודע שלכם יודע את כל התשובות, אנחנו מנסים לנווט במבוך אך התת המודע מביט מלמעלה ורואה תמיד את התמונה הגדולה". חשבתי הנה אולי אוכל להשתמש בשיטה לנחש את המספרים בלוטו? אולי לדעת מה הולך לקרות כדי לעשות בחירות משכילות יותר? אולי לקבל ידע מיוחד שיעזור לי להשיג את המטרות שלי? אולי אוכל להשתמש בכח הזה שיעמוד לרשותי? לאחר שצפיתי בכל ההרצאות של דולורס ביוטיוב והראיונות איתה, החלטתי לרכוש את הספרים שלה ושאני חייב לדעת כל מה שניתן לדעת על השיטה! הזמנתי כ13 ספרים שלה בשפה האנגלית, בניהם כמה ספרים מורכבים יותר בעלי למעלה מ600 עמודים והתחלתי לקרוא בשקיקה ולא יכולתי לעצור. אני זוכר הייתי עוצר כמה פעמים בכל עמוד על מנת לתרגם מילים מורכבות לעברית. כעבור תקופה ארוכה של למידה ושל חיפוש כל ידע תומך לדברים שקראתי החלטתי שאני חייב לעבור טיפול שכזה בעצמי ולראות איך השיטה בעצם עובדת, איך זה הגיוני ואיך הקסם עובד. רציתי ללמוד את השיטה בעצמי וקודם כל הייתי חייב לעבור מפגש שכזה בעצמי.

אני זוכר שחיפשתי בזמנו שנת 2016, מטפלים בשיטה ומצאתי 5-6 מוסמכים בשיטה בארץ ורק אחת מהם מטפלת וזמינה. הגעתי למטפלת נחמדה (כיום איננה עוסקת בשיטה לצערי) וכעבור שיחה קצרה ניגשנו לטיפול. בשל הרצון שלי לדלות כמה שיותר מידע ולהבין איך השיטה בעצם עובדת, היה נורא קשה לי לשחרר את האחיזה בראש ובמחשבות ולאפשר לטיפול להצליח. היום אני מבין כמה הטיפול עצמו והכניסה למצב הוא נורא עדיין ולא מדובר בכניסה וחוויה דרמטית כפי שנראה בספרים. המטפלת ניסתה כל הזמן להזכיר לי שמדובר בסוויצ' בראש ושאני בסך הכל צריך לאפשר למידע לצאת החוצה. "עליך לאפשר למידע לזרום ממש כמו שמדליקים את האור, ממש כמו לפתוח ברז מים. לתת למידע לזרום החוצה, לא לעצור ולחשוב עליו אלא פשוט לתאר מה אתה מרגיש ורואה בלי לתת עליו פרשנות כלשהיא". בזמנו לא הבנתי אך כל פעם שהיה עולה בי תחושה או מחשבה מסויימת הייתי צריך לחשוב עליו לפני שאני אומר אותו והייתי תוקע בעצם את כל התהליך. עד שלבסוף שחררתי את הראש ופשוט התמסרתי לתהליך ותיארתי כל מה שאני חווה, גם שחשבתי שאני עכשיו ממציא דברים ופשוט אומר לה מה שהיא רוצה לשמוע, שאני לא רואה ממש את עצמי בתוך חיים קודמים כלשהם אלא פשוט תמונות רצות בראש ואני מתאר לה דברים לא קשורים אחד לשני וללא משמעות.

"החיים הקודמים" הראשונים שראיתי היו שאני נמצא באיזה בקתה ישנה וקטנה, ובאחד החדרים תלוי טלוויזה גדולה ישנה. חשבתי טוב עכשיו אני ממציא ומדמיין דברים ושפעם לא היו טלוויוזיות כאלה ושהחיים האלה לא הגיוניים אך בסדר אמשיך לשתף פעולה ולדמיין ולתאר מה אני רואה. ראיתי שאני נמצא בבקתה עם עוד בחור, ושאנחנו נמצאים באי ומסביב נמצא שבט עתיק מסוים. התבקשתי לתאר את העבודה שלי במקום הזה, והתפקיד שלי היה לעשות סיורים ולשמור על השבט (לא חשבתי על זה אז אבל מדובר היה באותה עבודה שאני נמצא בה היום מאז והיא שמירה, בו אני לומד ועובד על האתר). כעבור כמה זמן ראיתי את עצמי במועצת שבט בו הזקנים מתארים פלישה לאזור ולאחר מכן את מקרה המוות שלי באותם חיים. ראיתי את עצמי במיטה מוקף עם אשתי וילד קטן, וכאשר הבטתי על הבטן שלי ראיתי כתם והרגשתי שהורעלתי ושאני עומד למות, תיארתי שזה היה השותף שלי לעבודה באותו אי וכאשר נשאלתי אם הוא נוכח בחיים האלה היום זיהיתי אותו בתור בן משפחה כיום.

המשכנו לחיים השניים שראיתי ותיארתי והיו נורא משונים, ראיתי את עצמי מרחף מעל שכונות ובניינים, אני בגוף בצבע כחול עם ידיים ארוכות ואני מושיט את יידי וממשיך לרחף קדימה ועם הידיים יוצר את העיר תחתיי. ציינתי בפני המטפלת שנורא קשה לתאר אותם ושאני ממשיך להמציא דברים מהדמיון שלי ואני לא מוצא שום משמעות לדברים שאני רואה. נשאלתי מה אני עושה באותם חיים כשאני פורס את ידיי ומרחף ועניתי שאני בונה ויוצר את העולם סביבי. שהתפקיד שלי היה לבנות את המבנים האלה ולקיים אותם. זמן קצר מאוחר יותר נתקעתי שוב בחשיבה על מה ראיתי זה עתה ושוב הפסקתי לנדב מידע והגענו לסיום.

במהלך הטיפול מבקשים גישה לתת המודע ובמהלכו התת המודע עונה על שאלות שהכנתי לפני המפגש. אני זוכר ששאלתי מה אני הולך לעשות בחיים, והתת המודע הראה לי שאני מרצה בפני אנשים ולוח גדול לבן מאחורי (לא היה לי עניין כלשהו לעמוד בפני קהל ובטח שלא להרצות על שום דבר) פקפקתי בתשובות והמשכנו הלאה, המשכנו לסריקה על הגוף הפיזי והתת המודע נשאל אם יש משהו שהוא היה רוצה לעבוד איתו היום. התת המודע (אני?) אמר שהוא כעת רוצה לעבוד על הראש. ופתאום הרגשתי משיכה חזקה של הראש אחורה. כאילו שמישהו מושך לי את הראש וכך נותרתי דקות ארוכות, לא הבנתי מה קורה ופשוט נשארתי שקט עד לסיום התהליך שהתת המודע אמר ש"אנחנו עובדים על הראש שלו ועוזרים לו לפתוח אותו יותר". בסיום המפגש נותרתי מבולבל וסקפטי יותר מתמיד. היכן כל ההבטחות לחיים קודמים וחוויה עוצמתית, בסך הכל עצמתי עניים ודמיינתי שטויות.

להקלטה שקיבלתי מהמפגש הקשבתי רק כעבור שנה. והחלטתי להתחיל ללמוד את השיטה בעצמי, הייתי חייב להבין במה מדובר בעצמי למרות שלא הייתי משוכנע כלל שאני הצלחתי לעבור חוויה שכזו. בסוף שנת 2016 בגיל 24 קיבלתי את התעודה שלי מהאקדמיה של דולורס קאנון, מדובר בלימודים דיגיטליים, 30-40 הקלטות של קורס בן 3 ימים שדולורס העבירה בארה''ב, עם מלא תוכן והקלטות של מפגשים שונים ודרכים להתמודד ולתקשר עם התת מודע בצורה יעילה יותר.

בתחילת 2017 סיימתי את ההכשרה שלי והחלטתי לנסות את השיטה עם חברה שלי אז (אשתי כיום). הטיפולים איתה היו שונים לגמרי ממה שאני עברתי. והפרטים שהיא תיארה היו מפורטים וייחודיים נורא. בין החיים הקודמים שהיא תיארה היא החלה גם לגבש את הזהות של החיים בהם ביקרנו, שפת הגוף שלה השתנתה, הקול וצורת הדיבור, הרגשתי שהדבר הזה הולך לשנות את העולם ושאני נשבתי בקסם ובמסתורין של השיטה.

במהלך 2017 המשכתי להציע את השיטה למשפחה וחברים, דיכאון, הפסקות עישון, וחקר חיים קודמים לכל מי שרק היה מוכן לשמוע. התחלתי לשתף בפייסבוק פוסטים שאני מציע מפגשים חינם, ועשרות אנשים התעניינו גם כן. התחלתי להיפגש עם אנשים שונים ברחבי הארץ, מהדרום והצפון אני זוכר הייתי נוסע לצפון ברכבת עם חוברת עבודה וביטחון של ילד צעיר אך מבטיח, בשל עלויות הנסיעות ביקשתי תשלום רק עבור הדלק והנסיעה עצמה וכך המשכתי להציע מפגשים לכל מי שרק ביקש. אני זוכר מפגשים מוזרים ביותר, שלתאר אותם יעלה בפני אנשים גיחוך. הייתי מביט על אנשים והפנים שלהם היו משנות צורה לאדם אחר, אנרגיות והבזקים משונים בחדר, מקרים בהם תת המודע לא מוכן לשתף מידע כדי לא לחשוף יותר מידי בפני המטופל שהוא עצמו, ואף מפגשים של יישויות שנקשרו לאדם ושבתהליך מסויים היו מוכנות לשחרר את האחיזה בגוף ולהמשיך הלאה, מפגש עם "לוציפר" ועוד.

וכך במהלך השנתיים הבאות המשכתי להציע ולסייע לאחרים להשקיט את הראש ולקיים מפגשים שונים ללא תמורה. הרגשתי שאני נשחק. שאני לא מגיע לשום מקום עם כל זה, וכמובן בוודאי אולי אני עוזר לחלק מהאנשים להירגע קצת ולחוות חוויות שכאלה, היו כאלה שאיתם הגעתי למבוי סתום. רוב המפגשים שלי היו מפגשי הכרות חד פעמיים. לא ידעתי אז כמה חשוב התהליך, ההתפתחות של אותו אדם חווה והצורך לבנות מספיק אמון על מנת שהאדם השני ירגיש בנוח לשתף אותי במה שהוא חווה ללא חששות. הוקסמתי מה"הבטחה" שדולורס רק במפגש אחד יכלה להגיע למצבים מדיטיטיביים עמוקים עם המטופלים שלה ולגשת לידע עתיק רב עוצמה. למרות שחלק גדול מהמפגשים אכן היו לפי הספר, היו מפגשים אחדים שנורא הטרידו אותי. למה זה לא עובד עבור כולם? כעבור כמה זמן רק הבנתי שאותם מפגשים שדולורס קיימה כללו הכרות של שעות ארוכות לפני הטיפול עצמו. כך על פני מפגש אחד לעיתים בני 6-8 שעות דולורס יכלה לגשת עם חלק מהמטופלים לעומק רב יותר. בנוסף ציינה גם כן שההתמקדות ובידע שהיא שיחזרה היו בקרב אותם מטופלים מסויימים אשר היו מסוגלים לגשת למצבים מדיטטיביים עמוקים בקלות יותר מאחרים. ושלגברים בייחוד טיפוסים חושבים כמו מנהלים, עורכי דין ואחרים היה נורא קשה לפצח אותם ולהגיע איתם לחוויות דומות אך כולם קיבלו את מה שחיפשו לקבל בדרכים שונות אחרות.

באותם שנים נתקלתי בפוסט בפורום הפנימי של המטפלים בשיטה באקדמיה על כך שניתן לבקש מהתת המודע האונבירסלי הזה לסייע לנו במעבר בין תודעת הממד ה3 לתודעת הממד ה5, אותו עידן חדש של תודעה והעולם החדש אליה היא דיברה בספרייה. וכך התחלתי להתמקד יותר במסע ההתעוררות הפנימי של עצמי על מנת להבין מה כל זה אומר. איך גם אני אוכל להתפתח ולהתקדם ולמלא את הרצון שלי בחיפוש אחר עוד "ידע". החיפוש שלי הוביל אותי למורים אחרים שלמדתי מהם המון והתחלתי לתרגם חומרים ומאמרים לאתר שלי. במשך תקופה המשכתי ללמוד ולתרגם, תחילה היה זה הספר "המטאפיזיקה של הקיום" מאת ג'ף סטריט באישורו, ספרון בן 100 עמודים המאגד מאמרים מטאפיזיים על טבע העצמי והקיום. ולאחר מכן ספר בן 300 עמודים בשם "ניירות ההתעלות" מאת זינגדד, סיימתי לתרגם את הספר בתחילת 2020 בפרוץ המגפה הנוראה וחסרת התקדים של הקורונה. ספר זה היה מעיין התגלות עבורי, הייתי חייב לעמול ולהפיץ אותו גם כן. חשבתי הנה כל מה שכולם חיפשו הנה התשובה להכל, עצרו הכל וקראו את הספר הזה. מיותר לציין שאולי כמה אנשים בודדים קראו את הספר במהלך 4 השנים בהם פרסמתי, ושוב תסכול גדול נחת עליי. למה אני עושה את כל זה? אם אף אחד לא מוכן לשמוע. כעת אני מבין שלרוב בני אדם כשנוח להם לא יחפשו מידע שכזה, לרוב מדובר באירועים משמעותיים שקורים להם שגורמים להם לחפש תשובות בחיים. שעד לאותם רגעי משבר, התרסקות בהם הקרקע נשמטת תחתיהם לא יהיו מעוניינים במשהו שכזה. יש בחיים מספיק הסחות דעת והחיים בסדר גמור מה הטעם בחיפוש הזה. או כפי שחבר לעבודה שלא מתקרב לכל מעשי הפיות הללו כינה זאת "אתה צריך אנשים שבורים ומרוסקים אולי אותם זה מעניין, אין הרבה שמעניין אותם הדברים האלה, זה נחמד בתור תחביב אבל אתה צריך לחפש אולי משהו אחר". התכתבתי מעט עם זינגדד עצמו, על התסכול והדרך, והוא הסכים שאכן בודדים ימצאו את החומרים האלה ובודדים אף יותר אלה שיעמיקו במסע ההתעוררות שלהם. אני לא מדבר על תנוחות יוגה ומדיטציות בתור מסע רוחני עמוק, אלא בתור חקרי למעמקי הנפש והדרך לגרום לכל המציאות לקרוס לנגד ענינו. מסע אינטנסיבי ועוצמתי, כזה שקיימת עבורו סכנת מסע ושל מוכנות של אולי לא לחזור בחזרה כפי שהייתי.

עבורי 2020 היו בין השנים הטובות ביותר בחיי. ההתגלות וההתעוררות שחוויתי בעקבות כך שכל חלקי הפאזל סוף סוף הושלמו, שמצאתי את העצמי האמיתי הפנימי שלי. המעבר מהקורבן ליוצר ולמאסטר של המציאות הפנימית שלי. לא ייחסתי חשיבות כלל לעולם שבחוץ. העולם החיצוני היה עבורי רק תפאורה ושאני לא נמצא כלל בעולם, ושהעולם נמצא בי. אני לא כבול לדבר בקיום עצמו ואני בפני עצמי ישנו, הווה. הנסיבות החיצוניות יהיו כפי שהם אך המצב הפנימי שלי נשאר יציב ורגוע. וכך היה במהלך השנתיים הבאות שבמהלכם מידי יום באופן קבוע תרגלתי שקט דממה מנטלתית. שום מחשבה לא חלפה במוחי. לא הפחד מקורונה, לא מסגרים, לא מחיסונים וחדשות. לעולם לא הייתה כל חשיבות עבורי. פעמים רבות יכולתי להרגיש דברים לפני שהם מתרחשים. אין שום דרך שאוכל להסביר את זה כיום אך הכל היה נורא ברור עבורי. ממש ממש כמו להיות בתוך חלום צלול. ממש כמו להתעורר בתוך חלום בזמן שכולם עדיין ישנים וחולמים שהם מישהו בעולם ושעליהם ללכת, לכבוש ולהשיג דברים מסויימים. באותו זמן מידי יום הייתי מתרגל את שיטת החקירה של ראמאנה מהארישי. שיטה נורא נורא פשוטה של חקירה וביסוס טבע העצמי שלנו. באותם תרגולים כל הקיום היה פשוט קורס בתוכי, לא היה קיים עולם.

כמובן הייתי מודע לתופעות הזמניות של הגוף ושל העולם אך כולם קרסו יחד והפכו לשם ולא היה דרך עבורי להבחין בין השניים. שכל מחשבה שלי קיבלה באופן מיידי תשובה ופתרון בראש והשלמה שלה. ברגע שאדם קרוב אלי היה חושב על משהו מיד הייתי קולט את המחשבה שלהם והיא הייתה עוברת במוחי, משום שכל הזמן הזה תרגלתי לרוקן את הראש נורא היה קל לראות אילו מהמחשבות היו שלי, או של גורמים חיצוניים. מצב הוויתי כזה היה כל מה שאי פעם חיפשתי, כל מה שסיפרו עליו אלפי שנים במסורות שונות, הכל אותו הדבר אותה נקודת האמצע, אותו המאסטר הפנימי, האחדות, אלוהות, עין הסערה וכו'. כעבור תקופה שאלתי את התת המודע במהלך אחד המפגשים, מהו אותו חלק אליו נחשפתי, האם זה מה שאני חושב שזה? תת המודע אמר כן. זה תת המודע עצמו התודעה האוניברסלית, אותו העצמי במסורות העתיקות השונות. מעבר של הראש לשקוע ולשכון בלב. הוויה חסרת ממדים וגבולות, האלוהות הפנימית בכל אדם.

כעבור שנתיים של חוויות אישיות הופיעה בי מחשבה "זה הזמן", להביא ילד לעולם. אני זוכר את המחשבה של אני כאן על מנת ליצור גן עדן עלי אדמות עבורי ובסביבתי. לנטוע לתוך עומק התודעה והכאב בממדים אלו את החיבור האלוהי. הרגשתי שאני משמש כצינור וכך אחוקק את הבחירה והחותם שלי כאן. עם כל מה שמגיע עם זה. למרות שאני יודע שכולם כבר ערים, הגיעו הביתה ואין משמעות באמת לכל זה, ואין מה לרדוף אחרי אנשים ולספר למישהו, עדיין עליי להעביר את הזמן כאן איכשהו =)