האיכר הזקן

קיים איזה סיפור זן שראם דאס שיתף לעתים קרובות כדי להמחיש את החשיבות של קבלה ואי הזדהות בחיים.

פעם, בכפר קטן, גר איכר זקן. יום אחד, הסוס שלו ברח. שכניו באו לנחם אותו, ואמרו: "איזה מזל רע!" האיכר פשוט ענה, "אה, זה כך?"

למחרת חזר הסוס והביא עמו שלושה סוסי פרא. השכנים באו לברך אותו, ואמרו: "איזה מזל טוב!" האיכר שוב ענה: "אה, זה כך?"

מאוחר יותר, בנו של האיכר ניסה לרכוב על אחד מסוסי הבר אך נזרק ושבר את רגלו. השכנים באו להביע את נחמתם, באומרם: "איזה מזל רע!" והאיכר ענה שוב, "אה, זה כך?"

כמה ימים לאחר מכן הגיע הצבא לכפר כדי לגייס צעירים להילחם במלחמה. מכיוון שלבן האיכר נשברה רגל, הוא לא נלקח. השכנים באו שוב ובירכו את האיכר, ואמרו: "איזה מזל טוב!" והאיכר פשוט ענה, "אה, זה כך?"

הוא נהג לספר את הסיפור הזה בהרצאות השונות שלו, כשדיבר על ארעיות החיים ועל הצורך לקבל את החיים כמו שיש, הוא נהג לומר "זה מה שזה" כדרך לעזור לנו לשחרר את ההיאחזות במצבים השונים ובאירועי החיים, להיכנס לרגע הנוכחי ולהיות חופשי מעבר למילים ולצורות ולמשחקי התודעה השונים המתרחשים סביבנו (שלמעשה מתרחשים בתוכנו", הצורך להרפות לא להזדהות ולקבל את החיים באהבה ולתת לחיים להוביל אותנו בידיעה שהכל כפי שהוא צריך להיות.

משפט חשוב לזכור בחיים ומתמצת את המהות כולה של ארעיות החיים היה כאשר ראמאנה מהארישי שעזב את בית הוריו ומשפחתו ונדד על מנת לתרגל מדיטציה ולהשיג שחרור, נתקל באמו כאשר מצאה אותו לבסוף, אמו בכתה ולא הבינה מדוע הוא עזב והאם הוא אי פעם יחזור. ראמאנה המשיך למדוט ולא התייחס אך כתב פתק שנתן לאמו שאמר

"כל מה שצריך לקרות יקרה, תנסה כמה שתוכל לשנות את זה לא תוכל. כל מה שלא צריך לקרות לא יקרה, תנסה כמה שתוכל לשנות את זה ולא תוכל."

חווית המציאות שלנו מוכתבת לנו מראש בתור תסריט שאנו בוחרים לפני שאנו נכנסים לגלגול החיים הזה. אירועי יציאה, אירועי מימוש, אירועים שונים הבאים לכוון אותנו ליעד מסויים שאנחנו אנו אלו שהגדרנו לעצמנו לפני השכחה הגדולה של "אי הידיעה". בו בזמן אנו יוצרים באופן פעיל את המציאות שלנו בכל רגע.

באותו מולטיוורס שהופך יותר ויותר כעובדה כי קיימים מספר אינסופי של מציאיויות ויקומים מקבילים בהם כל גרסה אפשרית שלנו קיימת אשר עושה דברים שונים וחווה את החיים בכל דרך אפשרית. דבר אחד נותר בכל תרחיש והוא אנחנו. העד המתבונן זה שנמצא ברגע הזה. זה שקיים בכל תרחיש ומצב, המודע הער. להיות ער זה להיות מודע ונוכח ברגע הזה. הרגע האמיתי היחיד בו הכל קורה, לראות את המציאות כפי שהיא, חולפת וארעית, פעם למעלה פעם למטה.