מוקשה
מוקשה, שמקורה במילה בסנסקריט ל"שחרור" או "להתיר", מייצגת את פסגת השאיפה הרוחנית במספר מסורות דתיות הודיות, כולל הינדואיזם, ג'ייניזם ובודהיזם. מסמל את השחרור ממעגל הלידה, המוות והלידה מחדש (סמסרה) והשגת מצב של שלום נצחי, אושר ואחדות עם המציאות האולטימטיבית. מוקשה היא לא רק מטרה רחוקה אלא טרנספורמציה עמוקה של התודעה שניתן לחוות במהלך החיים האלה.
מוקשה מתוארת לעתים קרובות כמימוש הטבע האמיתי של העצמי. בפילוסופיה ההינדית, במיוחד באדוויטה וודנטה, הבנה זו כרוכה בהבנה שהעצמי האינדיבידואלי (אטמן) אינו נפרד מהמציאות האולטימטיבית (בראמן). בראנן הוא המציאות הבלתי משתנה, האינסופית והטרנסצנדנטית שהיא מקור כל הקיום. ההוראה המהותית של אדוויטה וודנטה היא שאטמאן הוא בראמן, כלומר הטבע האמיתי של העצמי זהה למציאות האולטימטיבית. בפרספקטיבה לא דואלית זו, ההפרדה לכאורה בין העצמי האינדיבידואלי ליקום היא אשליה שנוצרה על ידי בורות (אבידיה) ואשליה (מאיה). מאיה היא הכוח הקוסמי המקרין את הופעת העולם ואת ריבויו, ומטשטש את האחדות האמיתית של כל הקיום. מוקשה הוא פיזור האשליה הזו וההגשמה הישירה של האחדות עם בראמן.
השגת מוקשה כרוכה בשימוש בפרקטיקות שונות:
ג'נאנה יוגה (נתיב הידע): זהו הנתיב העיקרי באדווייטה וודנטה להשגת מוקשה. ג'נאנה יוגה כרוכה בחקירה עצמית והתבוננות עמוקה כדי להבין את הטבע הלא-דואלי של העצמי. התרגול מתרכז בלימוד כתבי קודש כשלב ראשון, והתבוננות ומדיטציה בהמשך כדי להתגבר על הבורות ולהכיר בטבעה האמיתי של המציאות.
נטי נטי (לא זה, לא זה): שיטת השלילה הזו משמשת לדחיית כל ההזדהות עם הגוף, התודעה והרגשות הצפים בנו. על ידי שלילה מתמדת של כל מה שאינו האני האמיתי, המחפש מגיע למימוש מהותו כתודעה טהורה העצמי המוחלט הלא דואלי עם כל היש.
בהקטי יוגה (נתיב ההתמסרות): עבור אלו הנוטים להתמסרות, בהקטי יוגה כרוכה במסירות אוהבת לאלוהות האישית. באמצעות כניעה ואהבה, המתמסר מתעלה מעל האגו ומממש את האחדות עם האלוהי.
קארמה יוגה (נתיב הפעולה): נתיב זה מדגיש פעולה חסרת אנוכיות המבוצעת ללא היקשרות לתוצאות. על ידי הקדשה של כל הפעולות לאלוהי ווויתור על רצונות אישיים, המתרגל מטהר את התודעה ומתקדם לקראת השחרור המוחלט.
ראג'ה יוגה (נתיב המדיטציה): ראג'ה יוגה, או הדרך המלכותית, כוללת מדיטציה ומשמעת נפשית כדי להשיג שליטה על התודעה והחושים. באמצעות תרגולים כגון ריכוז, מדיטציה וסמאדי, המתרגל משיג חוויה ישירה של הטבע האמיתי של העצמי.
מוקשה מתוארת לעתים קרובות כמצב של אושר נצחי (אננדה), שלום (שאנטי) וחופש (מוקטי). זהו מצב מעבר לכל הדואליות, שבו הפרט חווה את טבעו האמיתי כתודעה אינסופית. במצב זה, ההבחנות בין העצמי לאחר, המתבונן והנצפה, מתמוססות לאחדות חלקה.
אדם שהשיג מוקשה, המכונה ג'יוואנמוקטה (משוחרר בעודו חי), ממשיך לחיות בעולם אך משוחרר מהחזקות ומרצונות הקושרים אחרים. הם עוסקים בפעולות ללא מניעים אגואיים ושומרים על מצב של שלווה פנימית ללא קשר לנסיבות חיצוניות. חייו של ג'יוואנמוקטה מאופיינים בחמלה, חוכמה ושוויון נפש, שכן הם רואים בכל היצורים ביטויים של אותה מציאות בסיסית.
כך שסופו של מוקשה הוא להשתכן בלב ולהוריד את המודעות ללב ולפעול מהלב. בשונה מצומת לב לראש שהיא התודעה האינדיווידואלית שחווה את עצמה בתור "אני" נפרד אשר מנסה למצוא את דרכו בעולם להתחרות ולצבור עוד. אילו היינו מבינים את האחדות שלנו בצורה של ידיעה מחולטת היינו יכולים לנווט בחיים בקלילות מופלאה בהם כל דבר מסונכרן עם הוויה הפנימית שלנו ומגיע אלינו בדיוק בזמן שהיינו צריכים.
דמויות רוחניות רבות הציעו תובנות עמוקות לגבי המצב המוחלט הזה. שרי ראמאנה מהארשי הדגיש את המימוש העצמי כשירות הגדול ביותר לעולם, בעוד שניסרגדאטה מהראג' הדגיש את אחדות התודעה ואת האיזון בין חוכמה שבראש ואהבה שבלב. ראמאקרישנה חגג את האחדות של כל הדתות ואת החוויה הישירה של האלוהי. אדי שאנקרה, דמות מרכזית באדוויטה וודנטה, לימד את המציאות של ברהמן כמהות של כל הקיום. סוואמי ויווקאננדה דגל בביטוי האלוהי הפנימי ובחשיבות הצמיחה הפנימית. פאפאג'י עודד את המימוש הספונטני של הטבע האמיתי של האדם באמצעות דממה פנימית. המורה העכשווי אקהרט טולה התמקד בכוחו של הרגע הזה ובפירוק האגו ובהשגת עמדת המתבונן העד הנוכח תמיד הזהה לבראמן במסורות ההודיות. תורתם באופן קולקטיבי דיברו על מצב מוחלט זה, מימוש עצמי והבנת המציאות הלא-דואלית והדרך להשגתה בדרכים שונות דרך מסורות ותרגולים שונים.
