ניתוח | מי אני - ראמאנה מהארישי

פרק 8.

כפי שמעצם נוכחותה של השמש הזורחת ללא תשוקה, כוונה או מאמץ, אבן השמש (זכוכית המגדלת) מבעירה אש, הלוטוס פורח, המים מתאיידים והאנשים פותחים במלאכת יומם, עוסקים בה ולבסוף מסיימים אותה; וכפי שהמחט נעה מול המגנט, כך מעצם השפעתה של נוכחות אלוהים המתקיימת ללא כל כוונה, הנשמות, הנשלטות על ידי שלושת התפקודים האלוהיים או חמשת התפקודים האלוהיים (6), מקיימות את פעולותיהן וחדלות מהן, בהתאמה עם הקרמה שלהן (כלומר, בהתאמה לא רק עם גורלן, אלא גם עם נטיותיהן הקודמות לפעולה). אף על פי כן אין הוא (אלוהים) בעל כוונות.

 

אפילו פעולה אחת ויחידה אינה משפיעה עליו (מילולית: אינה נוגעת בו), כפי שהפעולות המתרחשות בעולם אינן משפיעות על השמש, וכפי שהתכונות הטובות והרעות של ארבעת היסודות (אדמה, מים, אוויר ואש) אינן משפיעות על החלל החדור בַכל (הריק, היסוד החמישי).

הואיל ובכל כתבי הקודש נאמר שכדי להשיג שחרור יש לשלוט (7) בדעת, אחרי שנודע לנו כי השליטה בדעת היא לבדה ההחלטה (ההוראה) הסופית של כתבי הקודש, קריאה אינסופית בהם תהיה חסרת ערך. על מנת לשלוט בדעת צריך אדם לחקור מי הוא. כיצד (אפוא) במקום (שיחקור כך בתוך עצמו) יחקור ויידע מי הוא מתוך כתבי הקודש? עליו לדעת את עצמו באמצעות עין הידע שלו עצמו. האם רָאמָה זקוק למרָאה כדי לדעת שהוא רָאמָה? 'עצמו' (8) מצוי בתוך חמש העטיפות, בעוד שכתבי הקודש מצויים מחוץ להן. על כן חקירת עצמו על ידי קריאה בכתבי הקודש – כשהוא הינו זה שיש לרדת לחקרו, על ידי סילוק הכל, אפילו של חמש העטיפות – היא חסרת כל ערך.

 

החקירה "מיהו 'אני' זה המשועבד?" וידיעת הטבע האמיתי, היא לבדה שחרור. השארת הדעת (תשומת הלב) מקובעת בעצמיות (בהרגשת 'אני'), היא לבדה נקראת "חקירת העצמיות", בעוד שהמדיטציה היא חשיבה על עצמו כעל המוחלט (ברָהמן), שהוא קיום־מודעות־אושר (סַט־צ'יט־אנַנְדה). את כל מה שהאדם לומד, יום אחד יהיה עליו לשכוח.

(6) בסיווגים השונים הנמסרים בכתבי הקודש נאמר כי יש שלושה תפקודים אלוהיים: בריאה, קיום והכחדה; או חמישה – שלושת הראשונים בתוספת הסתרה וחסד.

(7) המילה הטמילית ששרי בהגָוואן השתמש בה ל'שליטה' היא ָאדָקּו, שפירושה המילולי הוא "להביא לידי שקיעה", או "להביא לידי עצירת הפעולה". שליטה (אדָקַם) או הפחתה (אֹודּוקַם) כזאת עשויה להיות זמנית (מָנֹו לָיָה, השהיה זמנית של הדעת) או תמידית (מָנֹו נָאסָה, הכחדה שלמה של הדעת), כדבריו של שרי בהגָוואן בהקשר זה, בבית מס' 13 של תמצית ההנחיה; אך המילה "שליטה" (אדָקּו) פירושה אך ורק הכחדה, כי שרי בהגָוואן מגלה לנו בבית מס' 41 של אּולָדּו נַארְפָדּו כי רק ההכחדה המוחלטת של האגו (או הדעת) היא שחרור.

(8) בהקשר זה המילה 'עצמו' (טַן) מציינת את האגו, המזהה את חמש העטיפות כ'אני' וכ'המקום שלי', ולא כעצמיות, המצויה מעבר לכל ההגבלות כגון 'פנים' ו'חוץ'. כפי שרָאמה אינו זקוק למרָאה כדי לדעת שהגוף המתקרא 'ראמה' הינו הוא עצמו, מכיוון שההרגשה "אני ראמה, גוף זה" קיימת בתוך הגוף, כך אין אנו זקוקים לכתבי הקודש כדי לדעת שאנו קיימים, מכיוון שהרגשת הקיום שלנו אינה מצויה בכתבי הקודש אלא אך ורק בחמש העטיפות, שכרגע אנו חשים אותן כ'אני'. על כן, כדי לדעת מי אנו, ַאל לנו להתעסק בכתבי הקודש, המצויים מחוץ לחמש העטיפות, אלא אך ורק בהרגשת 'אני', המצויה בתוך חמש העטיפות. יתרה מזאת, היות שחמש העטיפות מסתירות את טבענו האמיתי, אפילו אותן אין להזניח (להשאיר ללא תשומת לב) בחקירתנו את עצמנו.