ניתוח | מי אני - ראמאנה מהארישי

פרק 6.

החקירה "מי אני?" נחוצה כל עוד קיימות בדעת נטיות כלפי מושאי החושים. כשהמחשבות מתעוררות, בו ברגע יש להשמיד את כולן באמצעות החקירה אצל מקור מוצאן. אי התייחסות לשום "דבר אחר" (אובייקט של גוף שני או שלישי), הוא אי היצמדות או אי תשוקה; אי־עזיבת העצמיות הוא ידע.

נטיות דעת כלפי מושאי החושים

"אני" = אגו

עולם

דעת

מחשבות

עצמי

"אני" = אגו

עולם

דעת

מחשבות

עצמי

"?חקירה "מי אני

אי היצמדות
אי תשוקה

פנייה החוצה

דעת

מחשבות

פנייה פנימה

ידע

עצמי

"אני" = אגו

לאמיתו של דבר, שני אלה (אי־תשוקה, וידע) הם דבר אחד. כמו שולה פנינים הקושר אבן למותניו, צולל לתוך הים ושולה את הפנינה המונחת על קרקעיתו, כך כל מי שמעמיק לצלול לתוך עצמו ללא היצמדות, יכול להשיג את פנינת העצמיות. אם יעסוק אדם בלי לאוּת בזכירת העצמיות (זכירת התחושה 'אני' או תשומת לב אליה) עד להשגת העצמיות, זה כשלעצמו די בו. כל עוד יש אויבים בתוך המצודה, הם יוסיפו להגיח מתוכה. אם יתמיד האדם בקטילת כולם ברגע צאתם, המצודה תיפול לידיו.

 

למעשה אלוהים והגורו אינם שונים זה מזה. כפי שהטרף שנלכד במלתעות הנמר אינו יכול להימלט, כך אלה שנפל עליהם מבט חסדו של הגורו לבטח יינָצלוּ ולעולם לא יינָטשוּ; אך יש ללכת במדויק בנתיב שהתווה הגורו.