ניתוח | מי אני - ראמאנה מהארישי

פרק 5.

כמו הְפראנָאיָאָמה, גם המדיטציה על אחת מצורותיו של אלוהים (מוְּרִטי ְדִהיָאָנה), שינון מילים קדושות (ַמנטרה ַג 'ָפה) וּויסות המזון (אָָהָרה ִניָָמה) הם כלי עזר בלבד לשליטה בדעת (אך כשלעצמם לא יגרמו להכחדתה). באמצעות מוּרטי ְדִהיָאנה וַמנטרה ַג 'פה משיגה הדעת מיקוד.

מחשבות

מחשבות

כלי עזר לשליטה בדעת

"אני" = אגו

עולם

דעת

עצמי

ויסות המזון

(אָָהָרה ִניָָמה)

דעת

שוקעת

עצמי

אני

מחשבות

מחשבות

השליטה בנשימה (פְרָאנָאיָאמָה)

דעת

שוקעת

עצמי

אני

המדיטציה

(מוְּרִטי ְדִהיָאָנה)

דעת

מיקוד

עצמי

אני

מילים קדושות

מנטרה ַג 'ָפה)

דעת

מיקוד

עצמי

אני

מחשבות

כשנותנים לפיל לאחוז בחדקו שרשרת, כדי שהחדק יחדל לנוע (בניסיון למצוא לו משהו ללפות), הפיל יילך כשהוא מחזיק אך ורק בשרשרת ולא ינסה לתפוס עוד דברים אחרים. כמוהו אף הדעת המשוטטת תדיר, כשמאמנים אותה להחזיק אך ורק בשם אחד או בצורה אחת (של אלוהים), היא תיצמד אך ורק אליהם. היות שהדעת מסתעפת לאינספור מחשבות, כל מחשבה כשלעצמה חלשה מאוד. כשהמחשבות שוקעות בזו אחר זו מושג מיקוד, והדעת, המתחזקת עקב כך, מצליחה בנקל בחקירת העצמיות, (2)

באמצעות מיטָה סַטְוִיקָה ָאהָרָה נִיָמָה (3) – התרגול הטוב מכולם – האיכות הסַאטְוִית המוגברת של הדעת הופכת לכלי עזר בחקירת העצמיות.

 

אף כי הנטיות כלפי מושאי החושים, המתקיימות זה עידן ועידנים, מתעוררות באינספור הזדמנויות כמו גלי האוקיינוס, הן גוועות מעצמן ככל שמתעצמת תשומת הלב לעצמיות. על האדם להיצמד בחוזקה לתשומת הלב לעצמיות, ולא להשאיר מרווח אפילו למחשבת הספק "האם אפשר להכחיד את כל הנטיות ולהישאר כעצמיות לבדה?", בלי לשים לב איזה חוטא גדול הוא ובלי לקונן: "הו, חוטא אני! כיצד אגָאֵל?". אם כך יעשה ויוותר ויתור גמור אפילו על המחשבה שהוא חוטא, ויישאר איתן בתשומת הלב לעצמיות – גאולתו מובטחת. (4)

"אני" = אגו

דעת

עצמי

ויסות הדעת

(אָָהָרה ִניָָמה)

דעת

שוקעת

עצמי

אני

עולם

מחשבות

אהָרָה נִיָמָה אינו ויסות האכילה בלבד, אלא ויסות כל מה שהדעת מכניסה פנימה באמצעות חמשת החושים. 

אוזניים

העור

העניים

האף

הלשון

צליל

מגע

ראייה

ריח

טעם

חמשת איברי החושים

חמישה מינֵי ידע החושים

(2) הקורא מתבקש לעיין בעמ' 91-93 בספר The Path Of Sri Ramana (part one) , שם מוסבר בדיוק כיצד תרגול של גַ 'פָה או דְהִיָאנה יכול להקל ולסייע להישארות בעצמיות, שהיא חקירת העצמיות. בהקשר זה ניטיב לעשות אם נזכור את הנחייתו הבאה של בְּהָגָוַאן: "אין להשתמש בשם (או בצורה) של אלוהים בצורה מכאנית ומלאכותית, ללא תחושת דבקות. כדי להשתמש בשם אלוהים יש לקרוא לאלוהים בכמיהה והתמסרות חסרת סייגים." (Maharishi’s Gospel ,כרך 1 ,פרק 4.)

 

(3) מיטָה סַטְוִיקָה ָאהָרָה נִיָמָה הוא ויסות האכילה על ידי צריכת כמויות מזון מתונות בלבד (מיטָה ָאהָרה) והימנעות קפדנית ממאכלים שאינם סאטוויים, כגון ביצים, דגים ובשר, חומרים ממכרים כגון אלכוהול וטבק, הפרזה בתיבול חריף, חמוץ ומלוח, שימוש מופרז בשום ובצל, וכן הלאה. יתרה מזאת, המילה הסנסקריטית ָאהָרָה פירושה: "זה הנלקח פנימה", כך שבמשמעות רחבה יותר ָאהָרָה נִיָמָה אינו ויסות האכילה בלבד, אלא ויסות כל מה שהדעת מכניסה פנימה באמצעות חמשת החושים.

 

(4) המילה הטמילית המופיעה כאן היא אּורּופָדּובַן, שמובנה הפשוט הוא "ייעוצב בצורה תקינה", "יתוקן", או "יצליח במשימתו", אך במשמעות עמוקה יותר פירושה "ישיג את העצמיות" (אּורּו = עצמיות או סְוָורּופָה; פָדּובַן = ישיג או יתבסס).

© כל הזכויות שמורות לאמנות אבודה  2021