ניתוח | מי אני - ראמאנה מהארישי
פרק 4.
מה שקיים באמת הוא אך ורק העצמיות. העולם, הנשמה ואלוהים מורכבים על גביה כמו מראית צבע הכסף באֵם הפנינה; שלושתם מופיעים ביחד ונעלמים ביחד. העצמיות היא העולם; העצמיות היא ה'אני' (הנשמה); העצמיות היא אלוהים; הכל הוא העצמיות העליונה.
עולם
אלוהים
עצמי
דעת
"אני"
הנשמה
עולם
מחשבות
דעת
עצמי
נשימה
אף אמצעי אינו מתאים לגרימת שקיעתה של הדעת כמו החקירה. אם מנסים לשלוט בדעת באמצעים אחרים, היא תישאר שקועה לכאורה, אך אז תשוב ותתחייה. גם באמצעות השליטה בנשימה (פְרָאנָאיָאמָה) הדעת תישָקע, אך היא תישאר שקועה רק כל עוד הנשימה (הפְרָאנָה) מושהית, וכשהפראנה תשוב ותצא, הדעת תצא אף היא ותשוטט בדחף השפעת הנטיות (הוָאסָנֹות). מקור הדעת ומקור הפראנה הם אחד. המחשבה היא טבעּה של הדעת. המחשבה 'אני' היא אכן המחשבה הראשונה של הדעת; היא עצמה האגו. המקום שממנו נובע האגו הוא המקום שממנו נובעת גם הנשימה. על כן כשהדעת שוקעת גם הפראנה תשקע, וכשהפראנה שוקעת גם הדעת תשקע.
חקירה
מי אני?
צומת הלב
לעבר העצמי
דעת
כח צומת הלב
עצמי
"אני" = אגו
עולם
מחשבות
דעת
עצמי
יוצאת
יוצאת
מושהית
דחף השפעת הנטיות
(הוָאסָנֹות)
דעת
נשימה
עצמי
השליטה בנשימה (פְרָאנָאיָאמָה)
דעת
נשימה
שוקעת
עצמי
אני
אני
דעת
=
נשימה
אך בשינה העמוקה, אף כי הדעת שוקעת, הפראנה אינה שוקעת. התוכנית האלוהית אירגנה זאת כך לצורך הגנה על הגוף, כדי שאחרים לא יחשבו בטעות את הגוף למת. כשהדעת שוקעת במצב הערּות ובמצב הסָמַאדְהִי, הפראנה שוקעת. הפראנה היא צורתה הגסה של הדעת. הדעת מחזיקה את הפראנה בתוך הגוף עד לרגע המוות, ועם מות הגוף היא לוקחת אותה עימּה בכוח. לפיכך הפְרָאנָאיָאמָה היא בסך הכל כלי עזר לשליטה בדעת, אך היא לא תביא להכחדת הדעת.