"המחשבה על העצמיות" (אטמה צ'ינְטָנַי) פירושה תשומת לב לעצמיות בלבד. אף כי שְּ ר י בְּ הָ גָוַ אן משתמש כאן לציון תשומת הלב לעצמיות במילה 'מחשבה' (צ'ינְטָנַי), יש להבין שתשומת הלב לעצמיות אינה פעילות שכלית. תשומת הלב לעצמיות היא אך ורק הישארות כעצמיות, ועל כן אין זו 'עשייה' אלא 'הוויה'; כלומר, אין זו פעילות שכלית אלא מצבנו הטבעי של קיום ותּו לא. ראו בית ראשון באּולָדּו נַארְפָדּו, שבו שרי בהגָוואן מגלה לנו כי הדרך הנכונה לחשוב (למדוט) על העצמיות היא לשכון בעצמיות כעצמיות.

הוא "ייעוצב בצורה תקינה", "יתוקן", או "יצליח במשימתו", אך במשמעות עמוקה יותר פירושה "ישיג את העצמיות" (אּורּו = עצמיות או סְוָורּופָה; פָדּובַן = ישיג או יתבסס).

הוא ויסות האכילה על ידי צריכת כמויות מזון מתונות בלבד (מיטָה ָאהָרה) והימנעות קפדנית ממאכלים שאינם סאטוויים, כגון ביצים, דגים ובשר, חומרים ממכרים כגון אלכוהול וטבק, הפרזה בתיבול חריף, חמוץ ומלוח, שימוש מופרז בשום ובצל, וכן הלאה. יתרה מזאת, המילה הסנסקריטית ָאהָרָה פירושה: "זה הנלקח פנימה", כך שבמשמעות רחבה יותר ָאהָרָה נִיָמָה אינו ויסות האכילה בלבד, אלא ויסות כל מה שהדעת מכניסה פנימה באמצעות חמשת החושים.

ויסות המזון

שינון מילים קדושות

צורותיו של אלוהים

מצב תודעתי קיום אושר

נטיות הדעת

שליטה בנשימה

המשמעות האמיתית של המילה "לב" (הְרידָיַם) אינה מקום מוגבל בגוף, אלא אך ורק העצמיות הבלתי מוגבלת (ר' הנחיה רוחנית פרק 2 ,תשובה לשאלה 9 .) מכל מקום, היות שהדעת או האגו יכולים להתעורר אך ורק על ידי זיהוי עצמי של אני והגוף כ'אני', אפשר להצביע גם על מקום התעוררות כזה בגוף, "שתי אצבעות ימינה ממרכז החזה", אף כי ברור ששום מקום אינו יכול להיות הממשות המוחלטת.

דעת, אגו

קיום־תודעה־אושר