ניתוח | מי אני - ראמאנה מהארישי

פרק 3.

הדעת היא המתעוררת בְּגוף זה כ'אני' ("אני הגוף הזה"). אם יחקור האדם "באיזה מקום בגוף מתעוררת לראשונה מחשבת ה'אני'?" ייוודע לו כי המקום ההוא הינו הלב (הְרִידָיַם). (1) זהו כור מחצבתה (מילולית: מקום הולדתּה) של הדעת. גם אם יחשוב בלי הרף "אני, אני", הדבר יובילֹו אל המקום ההוא (מצבנו האמיתי, העצמיות).

 

המחשבה "אני" (ההרגשה "אני הגוף") היא המחשבה הראשונה המתעוררת בדעת, ורק בעקבותיה מתעוררות גם כל המחשבות האחרות. רק לאחר הופעתו של הגוף הראשון (הנושא, 'אני', שצורתו היא ההרגשה "אני גוף זה", או "אני זה וזה") מופיעים גם הגוף השני והשלישי (הנשוא, 'אתה', 'הוא', 'היא', 'זה' וכן הלאה); ללא הגוף הראשון אין קיום לגוף השני והשלישי.

"אני הגוף הזה"

המחשבה הראשונה

דעת

"אני"

עצמי

חקירה

"באיזה מקום בגוף מתעוררת לראשונה מחשבת ה"אני"?

עולם

מחשבות

דעת

עצמי

הדעת תיכחד רק באמצעות החקירה "מי אני?". המחשבה "מי אני?" (שאינה אלא אמצעי להפניית תשומת ליבנו לעבר העצמיות), מכחידה את כל המחשבות האחרות והיא עצמה תיכחד לבסוף, כמו המוט המסייע להפוך את עצי הבעירה במדורה של שריפת המת. אם מחשבות אחרות מתעוררות (בהעידן על כך שתשומת הלב לעצמיות אבדה), על האדם להימנע מלהשלים אותן ועליו לחקור מייד: "למי הן התעוררו?". מה זה משנה כמה מחשבות מתעוררות? (האמצעי לזניחת תשומת הלב לַמחשבות ולזכייה מחדש בתשומת הלב לעצמיות פועל כך:) ממש ברגע התעוררותה של מחשבה, אם יעמוד אדם על המשמר ויחקור: "למי היא התעוררה?" תיוודע התשובה: "לי". אם אז יחקור: "מי אני?", הדעת (כוח תשומת הלב שלנו) תשוב ותפנה (מן המחשבה) אל מקורּה (העצמיות), והמחשבה שהתעוררה תשקע (מכיוון שאין מי שיתייחס אליה).

צומת הלב לעבר

העצמי אבדה

מחשבות אחרות

למי הן התעוררו?

לי

עולם

מחשבות

דעת

עצמי

מי אני?

חקירה

צומת הלב

לעבר העצמי

דעת

כח צומת הלב

עצמי

על ידי יישום רצוף כזה גובר כוחּה של הדעת לשכון במקורּה. כשהדעת (תשומת הלב) הדקה יוצאת מבעד לשכל ולאיברי החושים (הגסים), מופיעים השמות־הצורות הגסים (האובייקטים של העולם); כשהיא שוכנת בלב (מקורּה, העצמיות), השמות־צורות נעלמים. השארַת הדעת בתוך הלב (על ידי האמצעי המתואר לעיל של קיבוע תשומת ליבנו בעצמיות) בלי להניח לה לצאת, נקראת "לעֵבר העצמיות" או "פנייה פנימה". להניח לדעת לצאת מן הלב נקרא "פנייה החוצה". כשהדעת שוכנת כך בלב, לאחר שה'אני' (המחשבה 'אני', האגו), שורש כל המחשבות, נעלם – העצמיות הקיימת לעד מאירה לבדה.

 

המקום (או המצב) שבו אפילו העקבות הזעירים ביותר של המחשבה 'אני' אינם קיימים, הוא לבדו העצמיות. הוא לבדו נקרא דממה. להיות כך נעדר תנועה נקרא "ראייה באמצעות עין הידע" (נְיָאנָה דְרישְטִי). להיות נעדר תנועה פירושו לגרום לדעת לשקוע בעצמיות (באמצעות תשומת הלב לעצמיות). לבד מן הדבר הזה, קריאת מחשבותיהם של אחרים, ידיעת שלושת הזמנים (עבר, הווה ועתיד) או ראיית אירועים המתרחשים במקומות מרוחקים – אלה אינם ולא יכולים להיות נְיָאנָה דְרישְטִי.

עצמי

"ראייה באמצעות עין הידע"

(נְיָאנָה דְרישְטִי)

מופיעים השמות-הצורות

 לא מופיעים השמות-הצורות

דעת יוצאת מהלב

פנייה החוצה

דעת שוכנת בלב

פנייה פנימה

איברי החושים

מחשבות

דעת

צומת הלב

עצמי

מחשבות

דעת

צומת הלב

איברי החושים

דממה

(1) ככלל, בכל פעם שבהגוואן משתמש במילה "מקום", כוונתו למצבנו האמיתי, העצמיות, ולא למקום כלשהו, המוגבל במרחב ובזמן. הדבר מקבל את אישורו בקטע העוקב, שבו הוא אומר: "המקום (אידַם) שבו אפילו העקבות הזעירים ביותר למחשבה 'אני' אינם קיימים, הוא לבדו העצמיות (סְוָורּופַם)." לפיכך, כשהוא אומר: "אם יחקור אדם 'באיזה מקום (אידַם) בגוף...', מה שלמעשה הוא מצפה מאיתנו לעשות זה לחקור "ממה?", שאז התשובה לא תהיה מקום בגוף, אלא רק "מאיתנו", העצמיות, הדבר הקיים באמת (ר' עמ' 134-135 בספר [one part [Ramana Sri of Path The .) לכן, כפי ששרי בהגוואן עצמו הסביר לעיתים תכופות, המשמעות האמיתית של המילה "לב" (הְרידָיַם) אינה מקום מוגבל בגוף, אלא אך ורק העצמיות הבלתי מוגבלת (ר' הנחיה רוחנית פרק 2 ,תשובה לשאלה 9 .) מכל מקום, היות שהדעת או האגו יכולים להתעורר אך ורק על ידי זיהוי עצמי של אני והגוף כ'אני', אפשר להצביע גם על מקום התעוררות כזה בגוף, "שתי אצבעות ימינה ממרכז החזה", אף כי ברור ששום מקום אינו יכול להיות הממשות המוחלטת.