מה שנקרא דעת (מָאנַס) הוא כוח מופלא הקיים בעצמיות, המשליך את כל המחשבות. אם נניח לכל המחשבות ונראה – לא תישאר כלל דעת נפרדת כשלעצמה; על כן המחשבה היא טבע הדעת (או צורתה). לבד מאשר במחשבות לא קיים כלל עולם. בשינה העמוקה אין מחשבות (ולכן) אין עולם; בעֵרּות ובחלום יש מחשבות (ולכן) יש גם עולם.

 

כמו העכביש, המפריש את קוריו מתוך עצמו ושב ומושך אותם בחזרה פנימה לתוך עצמו, כך הדעת משליכה את העולם מתוך עצמה ושבה וקולטת אותו חזרה פנימה לתוך עצמה. כשהדעת יוצאת (עולה) מן העצמיות, העולם מופיע. לכן כשהעולם מופיע העצמיות אינה מופיעה; וכשהעצמיות מופיעה, העולם אינו מופיע.